神話

遠い祈りが　風に溶けて まだ誰も触れたことのない空へ昇る 眠れる森がひそやかに揺れ 影の奥で　光が産声を上げる 古い石碑のひび割れに 封じられた名前が脈を打つ 「目覚めよ」と呼びかけるのは 私の奥に眠る　もう一つの魂 失われた時の砂が 掌から零れ落ちても 永遠の帳だけが 静かに未来を照らす 神話の中で生まれた声が 祈りのように世界を染める 滅びの向こうで咲いた願いは 誰にも消せない光となる 運命の川を越えたとき 私だけの始まりの章が開く 月の雫をすくい上げて 白い川へ落とせば響く波紋 揺らめく影が形づくるのは 過去でも未来でもない真実 閉ざされた扉の向こうで 背中を押した微かな祈り 呼ばれるまま進めば 聖なる薄暗がりが道を広げる 涙が溶かした弱さの奥で 名もなき勇気が息をする その微かな光こそが 私を導く灯火になった 神話の中で拾った祈りが 沈んでいた色に息を吹き返す 壊れた羽が落ちてもなお 残された光は進む道になる 終わりと始まりが重なる場所 そこで私は生まれ変わる 深い深い影の聖域で 誰かの微笑みが揺らめいた 「戻らなくていい」と響く声 優しくて　どこか神々しい 永遠の帳がほどけゆく 光が眠っていた地平線へ 私の鼓動が描き出す空へ 羽ばたくように身体が浮かぶ 滅びの中で守り抜いた希望が 物語を神々しく染めていく ひと筋の風が　頬を撫でる それは新たな　神話の扉の音

תפילה רחוקה נמסה אל תוך הרוח עולה אל שמיים שאף אחד לא נגע בהם מעולם היער הישן מתנודד בסוד עמוק בתוך הצל, האור משמיע את זעקתו הראשונה בסדקי לוח אבן עתיק שם חתום מתחיל לפעום זה שקורא "התעוררי כעת" הוא נשמה אחרת הישנה עמוק בתוכי גם כאשר חולות הזמן האבוד מחליקים ומתפזרים מידיי הפתוחות רק צעיף הנצח מאיר בשקט את העתיד שלפנינו קול שנולד בתוך המיתולוגיה צובע את העולם כמו לחישת תפילה משאלה שפרחה מעבר לחורבן הופכת לאור שאף אחד אינו יכול למחוק וכשאחצה את נהר הגורל הפרק הראשון שהוא שלי בלבד נפתח אוספת טיפה של ירח אני מניח לה ליפול לנהר הלבן, ואדוות מצלצלות מה שהצללים הרועדים הללו לובשים כצורה אינו עבר או עתיד, אלא האמת מעבר לדלת שנשארה סגורה היטב תפילה קלושה שהפצירה בי להמשיך אם אמשיך ללכת כפי שנקראתי חצי האור הקדוש מרחיב את הדרך עמוק מתחת לחולשה שדמעותיי המיסו אומץ ללא שם לוקח את נשימתו והזוהר הקלוש היחיד הזה עצמו הפך ללהבה שמנחה אותי קדימה התפילה שאספתי בתוך המיתולוגיה נושמת חיים בחזרה לצבעים ששקעו מזמן גם אם כנף שבורה נושרת האור שנותר הופך לנתיב ללכת בו שם שבו הסוף וההתחלה חופפים שם, במקום ההוא, אני נולד מחדש במקדש של הצל העמוק ביותר חיוכו של מישהו החל להתנודד קול מהדהד "אינך צריכה לחזור" כל כך עדין, ועם זאת אלוהי איכשהו צעיף הנצח נפרם אל עבר האופק שבו האור ישן פעם אל השמיים שפעימות לבי מעוררות לחיים גופי עולה כאילו פורש כנפיים התקווה שהגנתי עליה לאורך החורבן צובעת את הסיפור הזה למשהו אלוהי חוט יחיד של רוח מלטף את לחיי זהו צליל פתיחת הדלת של מיתולוגיה חדשה