静寂の招待状

ポストに紛れた白い封 触れた瞬間　温度が消えた 宛名はないのに　私の名を 静かな文字が呼んでいた 破れそうな沈黙を　胸に折りたたみ 街灯の影を縫って　導かれてく 鍵穴みたいな路地の奥 「来て」という気配だけが増える 静寂の招待状　開けば戻れない 息をするたび　世界が薄くなる 怖いのに　目を逸らせない 封蝋の赤が　心に火を点ける さあ　扉の向こうへ 名前のない夜へ しん…としたまま　鼓動だけが踊る 聞こえない声に　私が応える 鏡に映った私の影 一拍遅れで微笑んだ 知らないはずの香りがして 記憶の鍵が回りだす 誰にも言えないまま　大事に隠した 弱さの形を　見透かされてく 階段の先　瞬く灯り 「待ってた」と　空気が囁く 静寂の招待状　指先が震える 逃げたいのに　近づいてしまう 甘い闇に　ほどかれて 孤独の輪郭が　音もなく溶ける もう　戻れないなら いっそ　確かめたい 沈黙は罠じゃなく　合図だった 私が私を　迎えに来たんだ 閉じ込めた願いが　今 鍵になって　扉を開ける 静寂の招待状　破っても消えない 心の奥で　ずっと鳴ってた 怖いのに　美しい 闇の中でだけ　光れる私がいる さあ　その名を呼んで 新しい夜へ ベルの余韻　呼吸の残響 遠ざかる足音　そして静けさだけ

מעטפה לבנה הושחלה אל תיבת הדואר ברגע שנגעתי בה, החמימות שלה נעלמה שום שם לא נכתב, ועם זאת שמי נקרא בשקט על ידי האותיות הדוממות מקפל שקט שעומד להיקרע, עמוק בתוך חזי פוסע דרך צללי פנסי הרחוב, אני מובל מכאן עמוק בסמטה צרה כמו חור מנעול רק הסימן של "בוא" הולך ומתחזק הזמנה של שקט, פתח אותה ואין דרך חזרה עם כל נשימה שאני לוקח, העולם נהיה דליל יותר אני פוחד, ועם זאת איני יכול להסיט את המבט האודם של חותם השעווה מדליק את לבי בוא, מעבר לדלת אל תוך לילה ללא שם חרישי ודומם, רק פעימות לבי רוקדות לקול שאיני יכול לשמוע, אני עונה בחזרה הצל של גופי המשתקף במראה חייך פעימה אחת אחרי החיוך שלי ניחוח שלא אמור להיות מוכר לי נסחף באוויר ומפתח הזיכרון מתחיל להסתובב מה שהסתרתי כל כך בזהירות, מבלי לספר לאיש צורת החולשה שלי נחשפת לחלוטין בראש המדרגות, אור מהבהב "חיכיתי לך", האוויר לוחש בשקט הזמנה של שקט, קצות אצבעותיי רועדות אני רוצה לברוח, אך מתקרב עוד יותר נפרם על ידי החשכה המתוקה הזו קו המתאר של הבדידות שלי נמס ללא קול אם אין דרך חזרה עכשיו אלמד לדעת את האמת השקט מעולם לא היה מלכודת, הוא היה סימן זה הייתי אני, שבא לקבל את פני עצמי המשאלה שנעלתי מאחורי בריח, כעת הופכת למפתח ופותחת את הדלת הזמנה של שקט, קרע אותה והיא לא תדעך עמוק בלבי, היא צלצלה כל הזמן הזה אני פוחד, ועם זאת זה יפה רק בחושך יש אני שיכול להאיר בוא, קרא בשם הזה אל תוך לילה חדש לגמרי השובל של הפעמון, הד הנשימה צעדים ההולכים ונמוגים, ואז רק הדממה