帰らぬ星座
The Constellation That Never Returns
סינגל2025年
"The Constellation That Never Returns" (הקבוצה שלא תחזור) הוא בלדת פופ נוגעת ללב המתארת זמן שלא ניתן לחזור אליו ואת הרגשות שנותרו מאחור. פסנתר עדין וכלי מיתר רכים עוטפים את הכאב והתפילה השוכנים עמוק בחזי, ומאירים בקפידה הן את המשאלה "אילו רק יכולתי לחזור לאותו יום" והן את התקווה לרצות להתקדם בכל זאת. הדמעות שנשפכו הופכות לקבוצת כוכבים בשמי הלילה, שעדיין זוהרת בשקט אפילו כעת – שיר עם שובל מהדהד.
מילים (יפנית)
夜の街に 影が揺れて
傘越しに滲む 月の記憶
胸の奥で 名前を呼ぶたび
届かない声が 雨に溶けていく
すれ違う人波の中
孤独だけが隣に座っていた
もしあの日に戻れるなら
君を強く抱きしめたのに
零れた涙は 帰らぬ星座
今も夜空で 静かに光る
冷たいガラスに 映る自分は
誰よりも弱い 仮面のままで
忘れたくても 夢に現れて
また心を縛る 見えない鎖
月明かりが問いかける
「君はまだ 未来を信じてる？」
失ったものを数えるより
ここに残る痛みを抱いて
答えのない夜を彷徨っても
その涙は 生きてる証になる
雨音に重ねた祈りは
君の声に似て 胸を揺らす
曖昧な未来でも
たどり着けると信じたい
もし明日を選べるなら
傷を抱いても進みたい
君と過ごした 短い夜が
永遠より深く 今を照らしてる
静かに閉じる夜の帳 孤独さえ抱きしめながら
תרגום
דרך הרחובות המוארים בלילה הצללים מתנודדים
זיכרון הירח היטשטש מעבר לשולי המטרייה שלי
בכל פעם שאני קוראת בשמך עמוק בחזי
הקול שלא יגיע אלייך נמס אל תוך הגשם
בין המוני הזרים העוברים
רק הבדידות התיישבה כאן לצידי
אילו יכולתי לחזור לאותו יום אחד שוב
הייתי מחזיקה אותך קרוב בכל כוחי
הדמעות שנשפכו הפכו לקבוצת כוכבים שלא תחזור
אפילו כעת הן זוהרות בשקט בשמי הלילה
העצמי המשתקף בזגוגית הזכוכית הקרה
נשאר חלש מכולם, עדיין עוטה את המסכה שלו
אפילו כשאני משתוקקת לשכוח, את מופיעה בחלומותיי
קושרת את לבי פעם נוספת בשרשרת בלתי נראית
אור הירח פונה ושואל אותי
"האם את עדיין מאמינה בעתיד שלפניך?"
במקום לספור את כל הדברים שאיבדתי
אני מחזיק בכאב שנשאר כאן בפנים
גם כשאני נודדת בלילות שאינם נושאים תשובה
הדמעות האלה ממש הופכות להוכחה שאני חיה
התפילה ששזרתי מעל צליל הגשם
כל כך דומה לקולך, היא מרעידה אותי עד היסוד
גם אם העתיד יישאר לא בטוח
אני רוצה להאמין שאמצא את דרכי לשם
אילו יכולתי לבחור את המחר כשהוא מגיע
אני רוצה להמשיך לנוע, גם כשאני נושאת את הפצעים האלה
הלילה הקצר שביליתי פעם שם איתך
מאיר את הרגע הזה עמוק יותר מכל נצח
בשקט מסך הלילה יורד, בעודי מחזיק אפילו את הבדידות קרוב