fictitious

架空

fictitious
סינגל2025年
עיר עטופה בערפל לבן, מפה מעוותת, קול לא מוכר. "fictitious" (פיקטיבי) הוא שיר דארק פופ מסתורי המתאר את התחושה שהעולם מול עיניכם נכתב מחדש אט אט. בכל פעם שרמזור מחליף צבעים או נתיב במפה ישנה נעלם, אפילו המקום שבו אתם עומדים נהיה לא בטוח. אך בתוך חוסר הוודאות הזה, ישנו רגע שבו אתם יכולים עמוד מול עצמכם האמיתי בפעם הראשונה. מהי האמת ומהו השקר? זהו שיר המתאר את הנחישות הקטנה "לקחת צעד אחד קדימה" בעולם שבו רק קווי הגבול ממשיכים לנשום בשקט.

מילים (יפנית)

白い霧をまとった街は 昨日と同じ顔で笑う 歩道に落ちた誰かの影が 風もないのに揺れている バス停のガラス越しに 知らない言葉が映りこむ 「戻りたいか?」と問われても 帰る場所がもう不明だ 触れてしまえば輪郭が変わる 確かなものほど溶けていく 架空の空に 名前を呼ばれた 聞いたこともない声なのに懐かしい 手を伸ばしても 掴めない今が 目の前で静かに書き換わる どれが本当? どれが嘘? 境界線だけが呼吸している ビルの隙間をすり抜けた音が 脈のように街を叩く 信号の色が入れ替わって 行き先だけが増えていく 誰かが落とした古い地図は 線と線がねじれたまま 辿ってみればみるほど 消えていく正しい順路 動かぬ針を合図にして 知らない未来が開きだす 架空の空が 優しく笑うたび 心の奥で鼓動がズレていく 追いかけても 追いつけない答えが 波のように形を変える 触れない真実、滲む視界 境界線だけ 呼吸している 誰の声でもない囁きが 背中をそっと押してくる 「選べ」と言われたページには まだ何も書かれていない 架空の空へ ひとつ踏み出せば 沈んでいた色がよみがえる 昨日でも 今日でもない世界で 初めて自分と目が合った 曖昧なままでも 進めるなら 境界線の先へ歩き出す 靴音だけが 確かな証 虚構の街に 朝が降りていく

תרגום

העיירה העטופה בערפל לבן מחייכת עם אותם פנים של אתמול צלו של מישהו שנפל על המדרכה מתנודד למרות שאין רוח דרך הזכוכית של תחנת האוטובוס מילים שאיני מכיר מהבהבות לעין גם כששואלים "האם את רוצה לחזור?" המקום שאליו אחזור כבר אינו ברור גע בו, וקו המתאר משתנה ככל שדבר בטוח יותר, כך הוא נמס יותר בשמיים פיקטיביים, שמי נקרא קול שמעולם לא שמעתי, ועם זאת מוכר איכשהו גם כשמושיטה יד, ההווה הזה שאיני יכול לאחוז בו נכתב מחדש בשקט מול עיניי מהי האמת? מהו השקר? רק קו הגבול ממשיך לנשום צליל שחמק מבין מרווחי הבניינים הולם בעיירה כמו דופק צבעי הרמזור מתחלפים ורק היעדים ממשיכים להתרבות המפה הישנה שמישהו הפיל משקרת כשקוויה עדיין מעוותים ככל שאני מנסה להתחקות אחריה הנתיב הנכון נמוג אט אט לוקח את המחט שאינה זזה כסימן עתיד לא ידוע מתחיל להיפתח בכל פעם שהשמיים הפיקטיביים מחייכים ברכות כזו עמוק בלבי פעימות הלב יוצאות מהקצב גם כשרצה אחריה, תשובה שאיני יכול להדביק משנה צורה כמו גל אמת שאיני יכול לגעת בה, מראה מטושטש רק קו הגבול נושם לחישה שאינה שייכת לקול של איש לוחצת ברכות על גבי בדף שאמר לי "בחר", שום דבר עדיין לא כתוב פסיעה אחת אל השמיים הפיקטיביים והצבעים ששקעו מתעוררים לחיים בעולם שאינו אתמול ואינו היום בפעם הראשונה עיניי פגשו את עיניי שלי אם אוכל להמשיך ללכת גם בעודי לא בטוח אצא אל מעבר לקו הגבול רק צליל צעדיי הוא ההוכחה הוודאית כשהבוקר יורד על העיירה המפוברקת
להאזין ↗