神域の風紋

鳥居の影が　夕凪に溶けて 砂に走る　風紋が揺れる 胸にしまった　願いの欠片 鈴の一音が　先に祈る 踏み入れたのは　ただの森じゃない 呼吸の奥へ　続く道 名前のない痛みさえ ここなら　ほどける 神域の風紋　ひとつ　ひとつ わたしの迷いを　描き替えて 消えそうな声を　もう一度呼ぶ 祈りは遠くへ　逃げない 濡れた石畳　月影の糸 足音だけが　罪を数える 強さの仮面　置き去りにして 素顔のまま　立ち向かう 折れた羽根でも　風は運ぶ 答えの形は　まだ知らなくていい ただ守りたいものを 胸に灯せ 神域の風紋　ひとつ　ひとつ 涙の跡さえ　道に変えて 怖いままでも　進めるのなら 夜明けは必ず　返事をする …返事をする 胸の奥で　鐘が鳴った 逃げる自分も　抱きしめた 境界線の向こう側で わたしは　わたしを赦す 神域の風紋　ひとつ　ひとつ この手の誓いを　風に刻む たとえ暗闇が　牙をむいても 祈りは剣にも　盾にもなる 神域の風紋　ひとつ　ひとつ 未来の扉を　叩き起こせ

צל הטוריי נמס אל תוך רוגע הערב גלי רוח רצים ורועדים בחול רסיס מהמשאלה ששמרתי מוסתרת בחזי צליל פעמון יחיד מתפלל עוד לפני שאוכל מה שפסעתי לתוכו לא היה יער רגיל שביל שמוביל עמוק אל תוך הנשימה אפילו כאב שאינו נושא שם כאן, הוא נפרם גלי רוח בחצר המקדש, אחד אחד מציירים מחדש כל ספק שהחזקתי בפנים אני קורא שוב לקול שעומד לגווע התפילה לא תברח אל המרחקים אבני ריצוף רטובות, חוטים טווים מאור הירח רק צעדיי סופרים את משקל החטא משליך הצידה את המסכה שעטיתי בשביל כוח בפנים גלויות, אני עומד ומול הכל מתייצב גם על כנפיים שבורות, הרוח עדיין נושאת אותי איני צריך לדעת את צורת התשובה עדיין רק את הדבר שאני משתוקק להגן עליו תן לו לבעור בחזי גלי רוח בחצר המקדש, אחד אחד הופכים אפילו את עקבות הדמעות לדרך אם אוכל להתקדם בעודי פוחד השחר לבטח ישלח את תשובתו ...ישלח את תשובתו עמוק בחזי צלצל פעמון בודד החזקתי אפילו את העצמי שרצה לברוח בצד הרחוק של קו הגבול אני סולח לעצמי, ומניח לעצמי להיות חופשי גלי רוח בחצר המקדש, אחד אחד אני מגלף את שבועת ידיי אל תוך הרוח גם אם החושך יחשוף את שיניו אליי התפילה הופכת ללהב ומגן גם יחד גלי רוח בחצר המקדש, אחד אחד הולמים על דלת המחר עד שתתעורר