המורה לא מביט במושב ההוא

窓際いちばん　後ろの席 君はいつでも　静かに笑う 名前を呼ぶとき　プリント渡すとき 先生だけが　そっちを見ない 手を挙げたって　気づかないふり 目が合いそうなら　黒板を見る ねえ　どうして あの席だけを避けてるの 放課後　職員室の前 聞こえた声に　足が止まる 「あの子を見ると 思い出すんだ」 先生は　あの席を見ない そこに何が　残ってるの 君が笑うほど　増えていく 言えない秘密の影 三年前の　同じ教室 同じ場所にいた誰か 見ないふりをしてるのは いったい誰？ 古いアルバム　途中のページ 君によく似た　ひとりの少女 学期の途中で　名前が消えた 理由の欄には　何もなかった 写真を見せたら 君はつぶやく 「それ　私のお姉ちゃん」 そして小さく 「何もしてないのに」 先生の後悔 君の沈黙 でも録音に残った声 「私を疑ったのは 先生じゃない」 先生は　あの席を見ない 過去を怖がっているだけ 本当に隠している人は 今もどこかで笑ってる 誰が嘘を　最初についた 誰が噂を　広げたの 見ないふりをしてるのは いったい誰？ 翌朝　机の中 折られた紙が 一枚だけ 「三年前を これ以上 調べるな」 君と私 目を合わせた 先生が　あの席を見た 今日初めて　君を見た 教室中が静かになって 時計の音だけ響いてる 忘れたふりじゃ　終われない 消した名前も　戻せない それでも真実を 見つけるまでは 目をそらさない そして君が 後ろを見た 誰かの椅子が 静かに鳴った 振り向いたけど 誰もいない

ליד החלון, במקום האחרון בכיתה את תמיד מחייכת בשקט כשקוראים בשמך, כשמוסרים לך דפים רק המורה לא מביט לשם את מרימה יד, והוא מעמיד פנים שלא שם לב כשהמבטים כמעט נפגשים, הוא מביט בלוח תגידי, למה למה המבט נמנע רק מהמושב ההוא? אחרי הלימודים, מול חדר המורים קול נשמע — והצעדים נעצרו ״כשאני רואה את הילדה הזאת הכול עולה בזיכרוני״ המורה לא מביט במושב ההוא מה נשאר שם? ככל שאת מחייכת יותר, מתרבים צללי הסוד שאי אפשר לומר אותה כיתה, לפני שלוש שנים מישהו שהיה באותו מקום מי מעמיד פנים שאינו רואה מי בדיוק? אלבום ישן, עמוד באמצע ילדה שדומה לך מאוד באמצע הסמסטר שמה נמחק בעמודת הסיבה לא נכתב דבר כשהראיתי לך את התמונה לחשת ״זאת אחותי הגדולה״ ואז, בשקט ״לא עשיתי כלום״ חרטת המורה השתיקה שלך אבל קול נשאר בהקלטה ״מי שחשד בי לא היה המורה״ המורה לא מביט במושב ההוא הוא רק מפחד מהעבר מי שבאמת מסתיר את האמת עדיין צוחק אי־שם מי שיקר ראשון? מי הפיץ את השמועה? מי מעמיד פנים שאינו רואה מי בדיוק? למחרת בבוקר, בתוך השולחן דף מקופל דף אחד בלבד ״מה שקרה לפני שלוש שנים אל תחקור יותר״ את ואני המבטים שלנו נפגשו המורה הביט במושב ההוא היום, לראשונה, הביט בך כל הכיתה השתתקה ורק תקתוק השעון נשמע אי אפשר לסיים את זה בהעמדת פנים ששכחנו ואי אפשר להחזיר שם שנמחק ובכל זאת, את האמת עד שנמצא אותה לא נפנה מבט ואז את הבטת לאחור כיסא של מישהו חרק בשקט הסתובבתי, אבל לא היה שם איש