解明

閉じた瞼の裏　誰かの記録が滲む 断片的な声が　夜の底で囁く 光の粒が指をすり抜けて 残るのは　名もなき痛みだけ 曖昧な真実が　微笑みながら逃げていく 触れた瞬間　形を変えていく 消えかけた夢の中で 解明できない鼓動が鳴る 答えを求めるほどに 世界が音を立てて壊れていく 鏡の奥に映る影が 私を見つめて笑う 誰の記憶が誰のものか もう区別さえ曖昧なまま 「ここは現実？」と問いかけても 返るのは歪んだ残響だけ 零れ落ちた言葉の欠片 拾い集めても繋がらない 意味を失ったままの真実 それでも探し続けている 閉じ込められた光の部屋で 名前を呼ぶ声がする それが私自身だと気づいたとき 全ての謎が溶けていく 消えかけた夢の中で 解明できない愛を知る 嘘と真実の境界線が 静かにひとつに溶けていく 最後のノイズが消える頃、 誰も知らない朝が訪れる。

מאחורי עפעפיי העצומים רשומות של מישהו אחר מדממות מבעד קולות מקוטעים לוחשים בתחתית הלילה חלקיקי אור חומקים ממש בין אצבעותיי כל שנותר הוא כאב חסר שם אמת מטושטשת ממשיכה לברוח עם חיוך ברגע שאני נוגעת בה, היא משנה את צורתה עמוק בתוך חלום דועך דופק שאיני יכולה לפענח ממשיך להכות ככל שאני מושיטה יד לתשובה כך העולם נסדק יותר ברעש צל המשתקף עמוק בתוך המראה מביט ישר אליי וצוחק זיכרונו של מי שייך למי כעת אפילו ההבחנה היטשטשה ונעלמה אפילו כשאני שואלת "האם זה מה שאמיתי?" כל מה שחוזר הוא הד מעוות ומהדהד רסיסי המילים שנשפכו ונפלו אני אוספת אותם אך הם לעולם אינם מתחברים אמת שעדיין מרוקנת מכל משמעות ובכל זאת אני ממשיכה לחפש אותה חדר נעול העשוי כולו מאור קול קורא בשמי ברגע שאני מבינה שזה הייתי אני לאורך כל הדרך כל חידה מתחילה להימס עמוק בתוך חלום דועך אני זוכה להכיר אהבה שאיני יכולה לפענח קו הגבול בין שקר לאמת נמס בשקט לאחד כשהרעש האחרון נמוג, בוקר שאף אחד אינו מכיר מגיע.