
平凡な日々のガッツ
Guts of Ordinary Days
סינגל2025年
לעבור דרך שער הכרטיסים באותה שעה כל יום, להיאנח באותו מקום, ועדיין פעימה קטנה ממשיכה להתנגן במעמקי הלב. "Guts of Ordinary Days" (האומץ של הימים הרגילים) הוא שיר פופ אמפתי המחבק את העצמי שעדיין לא הושלם, גם בתוך ימים שאינם משתנים. כמעט נמחץ תחת רכבות צפופות, רשימת מטלות גדלה, ופוסטים של הצלחה של אנשים אחרים ברשתות החברתיות, השיר מתאר את האומץ לצאת ולומר "רק עוד פעם אחת". אתה עדיין יכול לרוץ, אפילו בנעליים בלויות. אפילו קרב שאף אחד לא יודע עליו מקדם אותך קדימה בוודאות. זהו שיר המאיר בשקט את האומץ של חיי היום-יום.
מילים (יפנית)
同じ改札 同じ時刻
流されるように並ぶモーニングライン
満員電車 詰め込んだため息
窓に映った顔が誰かわからない
昨日と変わらないコンビニの灯り
買い慣れたパンと缶コーヒー
「頑張ってます」とスタンプひとつ
本音はどこにも出せないまま
でも胸の奥 小さなbeat
しぶとくまだ鳴り続けてる
I won’t give up, not today
ここで終わる気はしない
Break this day, break the routine
汗とノイズの向こうへ
変わり映えしない景色の中で
ガッツだけは消さないで
Stand up again, again and again
擦り切れた靴でも走れる
小さな一歩が 未来のshout
Still alive, I’m still alive
帰り道 ネオンにまぎれる影
タイムラインは誰かの「成功」だらけ
いいねの数で価値を測られて
自分だけ置いていかれた気がする
山積みのToDo 減らない未読
「おつかれさま」で閉じる一日
でも心のどこかで叫んでる
「こんなもんじゃないはずだろ?」
転んだ回数 数えるより
立ち上がった回数 覚えてたい
One more try, one more breath
まだやれる まだ行ける
Break this night, break my fear
くたびれた心にfire
変わり映えしないループの中で
夢だけは手放さないで
Sing it loud, louder than noise
誰でもない自分のvoice
つまずいた跡が 明日のsign
Still alive, I’m still alive
Maybe I’m tired, maybe I’m lost
それでも前にしか進めない
Nobody knows my tiny fight
それでもgood enough for me
真っ暗な部屋の片隅で
小さなhopeがまた灯る
「もう一回だけ」と呟いた声が
静かな夜を貫いてく
Break my limit, break the wall
120の鼓動で叫べ
変わり映えしない今日の向こうで
新しい自分に会いに行く
Stand up again, again and again
転んだ跡を誇れるように
平凡な日々を 歌に変えて
I’m alive, I’m still alive
始発前の冷たい空気
ポケットの中で震えるdream
誰も知らないこのガッツが
いつか世界を少しだけ揺らす
תרגום
אותו שער כרטיסים, אותה שעה ישנה
נסחף בתור לנסיעת הבוקר
רכבת צפופה, אנחה שאני בולע בפנים
הפנים בחלון, איני יודע של מי הן
זוהר חנות הנוחות, כמו אתמול
הלחם שאני תמיד חוטף, פחית קפה
"אני מחזיק מעמד שם", רק חותמת קטנה אחת
בעוד קולי האמיתי נשאר נעול בפנים
אך עמוק בחזי, פעימה קטנה
עדיין מסרבת בעקשנות לדעוך
לא אוותר, לא היום
איני עומד לסיים את זה כאן
שבור את היום הזה, שבור את השגרה
מעבר לזיעה ולכל הרעש
בתוך הנוף הזה שלעולם אינו משתנה
אל תיתן לאומץ הזה שבתוכך למות
קום שוב, שוב ושוב
אפילו בנעליים בלויות אני יכולה לרוץ
צעד קטן אחד הופך לצעקת עתיד
עדיין חי, אני עדיין חי
הדרך חזרה הביתה, צל מטושטש באור הניאון
ציר הזמן אינו אלא "ניצחון" של מישהו
נמדד לפי כמה לייקים אני מקבל
כאילו אני היחיד שנשאר מאחור
ערימה נערמת של מטלות, שלא מתכווצת לעולם
"עבודה טובה היום", והיום נסגר בקליק
אך אי שם בלבי אני צועק
"זה לא יכול להיות כל מה שיש, נכון?"
במקום לספור כמה פעמים נפלתי
הייתי מעדיף לזכור כמה פעמים קמתי
עוד ניסיון אחד, עוד נשימה אחת
אני עדיין יכולה לעשות זאת, אני עדיין יכולה ללכת
שבור את הלילה הזה, שבור את הפחד שלי
הצת אש בלב התשוש הזה
בתוך הלופ הזה שנראה שלעולם לא ישתנה
אל תיתן לעולם לחלום שלך ללכת
שיר את זה בקול, חזק יותר מהרעש
קולו של אף אחד אחר מלבד עצמי
כל מעידה משאירה סימן למחר
עדיין חי, אני עדיין חי
אולי אני עייפה, אולי אני אבודה
אף על פי כן, אני יכולה רק להתקדם קדימה
אף אחד אינו מכיר את הקרב הקטן שלי
אף על פי כן, טוב מספיק עבורי
בפינת חדר חשוך לחלוטין
תקווה קטנה מהבהבת שוב
"רק עוד פעם אחת", לחשתי בשקט
והשקטים חתכו את הלילה הדומם
שבור את הגבול שלי, שבור את הקיר
צעק עם דופק מאה ועשרים
מעבר ליום הזה שנראה שלעולם לא ישתנה
אני הולך לפגוש אני חדש לגמרי
קום שוב, שוב ושוב
כדי שאוכל לשאת את נפילותיי בגאווה
הופך את הימים הרגילים הללו לשיר
אני חי, אני עדיין חי
האוויר הקר לפני שהרכבת הראשונה מגיעה
חלום שרועד בכיסי
האומץ הזה שאף אחד לא יודע עליו
ירעיד את העולם קצת יום אחד