薄紅の霧

薄紅の霧ほどける参道 紙灯籠の影が揺れて招く 袖に忍ばせた願いのかけら 境界の鈴が ひとつ鳴った 水鏡に映る月を踏み 息を止めて ひらり越える 名前のない夜が 私をほどいてゆく ゆらり ゆらり 狐火のワルツ 胸の奥まで灯りが届く 怖くないよ 迷いさえ抱いて 宵の向こうへ 連れてゆく 千年の森で風がささやく 折り鶴みたいな記憶が舞う 朱の鳥居をくぐるたびに 昨日の痛みが ほどけていく 手を伸ばせば 触れそうなのに 指先だけが すり抜ける それでも灯りは 帰り道じゃなく 旅の合図 ゆらり ゆらり 宵灯りの海 涙の粒さえ光に変わる もう戻れない でも進めるから 月の刃で 未来を切り開け 和太鼓の鼓動と 私の鼓動 重なって ひとつの祈りになる 結び目ほどいて 結び直して 新しい名前で 目を覚ます ゆらり　ゆらり　狐火のワルツ 境界線に花を散らして 怖くないよ　迷いさえ歌に この世とあの世を　ひとつに結ぶ

ערפל ורוד חיוור נפרם לאורך שביל המקדש צללי פנסי הנייר מתנודדים וקוראים לי להתקרב רסיס של משאלה שטמנתי בתוך השרוול שלי הפעמון בגבול צלצל פעם אחת, רק פעם אחת אני פוסעת על הירח המשתקף במים עוצרת את נשימתי, אני חוצה קלה כמו עלה לילה ללא שם נפרם בתוכי התנודד והתנודד, ואלס של אש השועל הזוהר מגיע לחלק העמוק ביותר של חזי איני פוחדת; אחזיק אפילו את התלבטויותיי קרוב ואשא אותן מעבר לקצה הדמדומים ביער בן אלף השנים הרוח לוחשת זיכרונות כמו עגורים מנייר רוקדים באוויר בכל פעם שאני עוברת תחת השער הארגמני הכאב של אתמול נפרם בשקט אם אושיט יד, זה מרגיש קרוב מספיק כדי לגעת ועם זאת רק קצות אצבעותיי מחליקות ישר דרך זה ועדיין הזוהר הזה אינו הדרך חזרה הביתה, אלא סימן לצאת לדרך התנודד והתנודד, אוקיינוס של אור ערב אפילו טיפות הדמעות שלי הופכות לזוהר אין דרך חזרה, אבל אני יכולה להמשיך עכשיו עם להב הירח, לפלס את העתיד דופק התוף ודופק לבי חופפים והופכים לתפילה אחת התר כל קשר, ואז קשור אותו מחדש והתעורר תחת שם חדש לגמרי התנודד והתנודד, ואלס של אש השועל מפזר פרחים לאורך קו הגבול איני פוחדת; אהפוך אפילו את ספקותיי לשיר קושרת את העולם הזה והעולם הבא לאחד