בדיוני

白い霧をまとった街は 昨日と同じ顔で笑う 歩道に落ちた誰かの影が 風もないのに揺れている バス停のガラス越しに 知らない言葉が映りこむ 「戻りたいか？」と問われても 帰る場所がもう不明だ 触れてしまえば輪郭が変わる 確かなものほど溶けていく 架空の空に　名前を呼ばれた 聞いたこともない声なのに懐かしい 手を伸ばしても　掴めない今が 目の前で静かに書き換わる どれが本当？ どれが嘘？ 境界線だけが呼吸している ビルの隙間をすり抜けた音が 脈のように街を叩く 信号の色が入れ替わって 行き先だけが増えていく 誰かが落とした古い地図は 線と線がねじれたまま 辿ってみればみるほど 消えていく正しい順路 動かぬ針を合図にして 知らない未来が開きだす 架空の空が　優しく笑うたび 心の奥で鼓動がズレていく 追いかけても　追いつけない答えが 波のように形を変える 触れない真実、滲む視界 境界線だけ　呼吸している 誰の声でもない囁きが 背中をそっと押してくる 「選べ」と言われたページには まだ何も書かれていない 架空の空へ　ひとつ踏み出せば 沈んでいた色がよみがえる 昨日でも　今日でもない世界で 初めて自分と目が合った 曖昧なままでも　進めるなら 境界線の先へ歩き出す 靴音だけが　確かな証 虚構の街に　朝が降りていく

העיר העטופה בערפל לבן מחייכת באותן פנים כמו אתמול צלו של מישהו שנפל על המדרכה מתנודד אף על פי שאין רוח מבעד לזגוגית תחנת האוטובוס משתקפות מילים לא מוכרות גם כששואלים אותי, "האם ברצונך לחזור?" המקום אליו אחזור כבר אינו ברור מגע קל, וקווי המתאר משתנים ככל שהדבר ודאי יותר, כך הוא נמס ונעלם בשמיים בדויים, קראו בשמי קול שמעולם לא שמעתי, ובכל זאת מעורר געגוע גם אם אושיט יד, ההווה שאי אפשר לאחוז בו נכתב מחדש בשקט לנגד עיניי מהי האמת? מהו השקר? רק קו הגבול ממשיך לנשום צליל שהשתחל מבעד לרווחים שבין הבניינים פועם בעיר כמו דופק צבעי הרמזור מתחלפים ורק היעדים הולכים ומתרבים המפה הישנה שמישהו הפיל נותרה עם קווים מסובכים זה בזה ככל שאני מנסה לעקוב אחריה המסלול הנכון הולך ונמוג כשהמחוג הדומם משמש כאות עתיד לא ידוע מתחיל להיפתח בכל פעם שהשמיים הבדויים מחייכים בעדינות עמוק בליבי, פעימות הלב יוצאות מהקצב גם אם ארדוף אחריה, התשובה שחומקת ממני משנה את צורתה כמו גל אמת שאין לגעת בה, ראייה מטושטשת רק קו הגבול נושם לחישה שאינה שייכת לאיש דוחפת בעדינות את גבי בדף שאומר לי לבחור עדיין לא כתוב דבר בצעד אחד אל עבר השמיים הבדויים הצבעים ששקעו קמים לתחייה בעולם שהוא לא אתמול ולא היום בפעם הראשונה, עיניי נפגשו עם עצמי אם אוכל להתקדם גם בתוך העמימות אצעד אל מעבר לקו הגבול רק קול צעדיי הוא ההוכחה הוודאית כשבוקר יורד על העיר המומצאת