מיתולוגיה

遠い祈りが　風に溶けて まだ誰も触れたことのない空へ昇る 眠れる森がひそやかに揺れ 影の奥で　光が産声を上げる 古い石碑のひび割れに 封じられた名前が脈を打つ 「目覚めよ」と呼びかけるのは 私の奥に眠る　もう一つの魂 失われた時の砂が 掌から零れ落ちても 永遠の帳だけが 静かに未来を照らす 神話の中で生まれた声が 祈りのように世界を染める 滅びの向こうで咲いた願いは 誰にも消せない光となる 運命の川を越えたとき 私だけの始まりの章が開く 月の雫をすくい上げて 白い川へ落とせば響く波紋 揺らめく影が形づくるのは 過去でも未来でもない真実 閉ざされた扉の向こうで 背中を押した微かな祈り 呼ばれるまま進めば 聖なる薄暗がりが道を広げる 涙が溶かした弱さの奥で 名もなき勇気が息をする その微かな光こそが 私を導く灯火になった 神話の中で拾った祈りが 沈んでいた色に息を吹き返す 壊れた羽が落ちてもなお 残された光は進む道になる 終わりと始まりが重なる場所 そこで私は生まれ変わる 深い深い影の聖域で 誰かの微笑みが揺らめいた 「戻らなくていい」と響く声 優しくて　どこか神々しい 永遠の帳がほどけゆく 光が眠っていた地平線へ 私の鼓動が描き出す空へ 羽ばたくように身体が浮かぶ 滅びの中で守り抜いた希望が 物語を神々しく染めていく ひと筋の風が　頬を撫でる それは新たな　神話の扉の音

תפילה רחוקה נמסה ברוח עולה אל שמיים שאיש מעולם לא נגע בהם היער הנרדם רוחש בסוד בעומק הצללים, האור משמיע את בכיו הראשון בסדקים של לוח אבן עתיק שם חתום מתחיל לפעום מי שקוראת "התעוררי" היא נשמה נוספת הישנה עמוק בתוכי גם אם חולות הזמן האבוד חומקים ונופלים מכפות ידיי רק יריעת הנצח מאירה בשקט את העתיד קול שנולד בתוך המיתוס צובע את העולם כמו תפילה משאלה שפרחה מעבר לחורבן הופכת לאור שאיש אינו יכול למחוק כשאחצה את נהר הגורל ייפתח הפרק הראשון שהוא רק שלי אוספת טיפה מן הירח משמיטה אותה אל הנהר הלבן, אדוות מהדהדות מה שהצללים המרצדים מעצבים הוא אמת שאינה עבר ואינה עתיד מעבר לדלת הסגורה תפילה חרישית שדחפה את גבי אם אמשיך כפי שאני נקראת הדמדומים הקדושים ירחיבו את הדרך בעומק החולשה שנמסה בדמעות אומץ חסר שם נושם האור החרישי הזה ממש הפך לאור המנחה אותי התפילה שאספתי בתוך המיתוס מפיחה רוח חיים בצבעים ששקעו גם אם כנפיים שבורות נושרות האור שנותר הופך לדרך שבה אלך במקום שבו הסוף וההתחלה חופפים שם אני נולדת מחדש במקדש של צללים עמוקים מאוד חיוך של מישהו ריצד קול מהדהד "את לא חייבת לחזור" עדין, ואיכשהו אלוהי יריעת הנצח נפרמת אל עבר האופק שבו ישן האור אל השמיים שפעימות לבי מציירות גופי מרחף כאילו הוא פורש כנפיים התקווה שעליה שמרתי בתוך החורבן צובעת את הסיפור באלוהות משב רוח בודד מלטף את לחיי זהו הצליל של דלת מיתוס חדש