ערפל ורוד חיוור

薄紅の霧ほどける参道 紙灯籠の影が揺れて招く 袖に忍ばせた願いのかけら 境界の鈴が ひとつ鳴った 水鏡に映る月を踏み 息を止めて ひらり越える 名前のない夜が 私をほどいてゆく ゆらり ゆらり 狐火のワルツ 胸の奥まで灯りが届く 怖くないよ 迷いさえ抱いて 宵の向こうへ 連れてゆく 千年の森で風がささやく 折り鶴みたいな記憶が舞う 朱の鳥居をくぐるたびに 昨日の痛みが ほどけていく 手を伸ばせば 触れそうなのに 指先だけが すり抜ける それでも灯りは 帰り道じゃなく 旅の合図 ゆらり ゆらり 宵灯りの海 涙の粒さえ光に変わる もう戻れない でも進めるから 月の刃で 未来を切り開け 和太鼓の鼓動と 私の鼓動 重なって ひとつの祈りになる 結び目ほどいて 結び直して 新しい名前で 目を覚ます ゆらり　ゆらり　狐火のワルツ 境界線に花を散らして 怖くないよ　迷いさえ歌に この世とあの世を　ひとつに結ぶ

ערפל ורוד חיוור מתפזר לאורך שביל המקדש צללי פנסי נייר מתנודדים וקוראים לי רסיס של משאלה חבוי בתוך שרוולי פעמון הגבול צלצל פעם אחת אני פוסעת על הירח המשתקף במראת המים עוצרת את נשימתי וחוצה בקלילות לילה ללא שם פורם אותי נד, נד, ואלס של אש שועלים האור מגיע עד לעומק לבי אין ממה לפחד, אחבק אפילו את הספקות ואקח אותך אל מעבר לדמדומים ביער של אלף שנים הרוח לוחשת זיכרונות כמו עגורי נייר מרחפים באוויר בכל פעם שאני עוברת תחת שער טוריאי ארגמני הכאב של אתמול הולך ונפרם אם אושיט את ידי, זה מרגיש קרוב מספיק למגע אך זה חומק מבין קצות אצבעותיי ובכל זאת, האור הזה אינו הדרך הביתה, אלא אות למסע נד, נד, ים של אורות ערב אפילו אגלי דמעותיי הופכים לאור איני יכולה לחזור, אך אני יכולה להתקדם עם להב הירח, חצבי את העתיד פעימות תופי הוואדאיקו ופעימות לבי משתלבות והופכות לתפילה אחת אני פורמת את הקשר וקושרת מחדש ומתעוררת עם שם חדש נד, נד, ואלס של אש שועלים מפזרת פרחים על קו הגבול אין ממה לפחד, אהפוך אפילו את הספקות לשיר ואקשור יחד את העולם הזה והעולם הבא לאחד