ירידת האל הכסופה

雪明かり　鳥居の朱が　息をひそめ 凍る夜に　祈りだけが音を持つ 掌に残る　小さな傷を隠して 私は社（やしろ）へ　ひとり歩いた 鈴が揺れた　境がひらく 見えない扉の向こう　気配が降りる 白銀の降神　守護のひかり 私の影に　結界を張る 怖くないよと　名を呼ぶ声が 雪の粒になって　肩に舞う 石段の上　古い紋章が　淡く灯り 冷えた空に　星の鍵が　瞬く 願いを抱くほど　弱さが増えるのに なぜか今夜は　胸が静か 祝詞（のりと）みたいに　息を整え ふるえる心を　やさしく結ぶ 白銀の降神　聖なる羽が 涙の跡を　ほどいてゆく 赦されたいと　言えぬ私へ 「そのままでいい」と　雪が降る 見えない魔（ま）が　近づく夜でも あなたは迷わず　盾になった 守るためじゃなく　生きるために 光はいつも　ここにある 白銀の降神　守護のひかり 孤独の闇に　道を描く 急がなくていい　迷ってもいい 帰る場所なら　消えはしない 白銀の降神　神域の息で 私の明日を　あたためる

אור השלג בוהק; השני של שער הטורי עוצר את נשימתו בלילה הקפוא, רק לתפילה יש קול מסתירה פצע קטן שנותר על כף ידי הלכתי לבדי אל המקדש הפעמון התנדנד, פותח את הגבול מעבר לדלת בלתי נראית, נוכחות יורדת אל הכסף היורד, אור המגן פורש מחסום קדוש על צלי קול קורא בשמי, "אין ממה לפחד" והופך לפתיתי שלג הרוקדים על כתפיי בראש מדרגות האבן, סמל עתיק מאיר קלושות בשמיים הקרים, מפתח של כוכב מהבהב ככל שאני נאחזת במשאלה, כך גוברת חולשתי אך משום מה הלילה, ליבי שליו כמו קוראת תפילת קודש, אני מסדירה את נשימתי וקושרת בעדינות מחדש את ליבי הרועד אל הכסף היורד, נוצות קדושות מתירות ומוחות את עקבות דמעותיי אליי, שאינה מסוגלת לומר "אני רוצה שייסלח לי" השלג יורד ולוחש, "את בסדר בדיוק כפי שאת" גם בלילות בהם שדים בלתי נראים מתקרבים אתה ללא היסוס הפכת למגני לא רק כדי לשמור, אלא כדי שאחיה האור תמיד נמצא כאן אל הכסף היורד, אור המגן מצייר נתיב בחשכת הבדידות את לא צריכה למהר; זה בסדר גם ללכת לאיבוד המקום אליו תשובי לעולם לא יעלם אל הכסף היורד, בנשימה של מקום קדוש מחמם את המחר שלי