המזל שלא חוזר

夜の街に　影が揺れて 傘越しに滲む　月の記憶 胸の奥で　名前を呼ぶたび 届かない声が　雨に溶けていく すれ違う人波の中 孤独だけが隣に座っていた もしあの日に戻れるなら 君を強く抱きしめたのに 零れた涙は　帰らぬ星座 今も夜空で　静かに光る 冷たいガラスに　映る自分は 誰よりも弱い　仮面のままで 忘れたくても　夢に現れて また心を縛る　見えない鎖 月明かりが問いかける 「君はまだ　未来を信じてる？」 失ったものを数えるより ここに残る痛みを抱いて 答えのない夜を彷徨っても その涙は　生きてる証になる 雨音に重ねた祈りは 君の声に似て　胸を揺らす 曖昧な未来でも たどり着けると信じたい もし明日を選べるなら 傷を抱いても進みたい 君と過ごした　短い夜が 永遠より深く　今を照らしてる 静かに閉じる夜の帳　孤独さえ抱きしめながら

צללים נעים ברחובות הלילה זיכרון הירח מיטשטש מבעד למטרייה בכל פעם שאני קורא בשמך עמוק בחזי הקול שלא יגיע נמס אל תוך הגשם בתוך המון האנשים החולפים על פניי רק הבדידות התיישבה כאן לצידי לו רק יכולתי לחזור לאותו היום הייתי מחבק אותך בחוזקה הדמעות שנשרו הפכו לקבוצת כוכבים שלא תשוב גם עכשיו היא מאירה בשקט בשמי הלילה העצמי המשתקף בזכוכית הקרה נותר מאחורי מסכה, חלש מכולם גם כשאני רוצה לשכוח, את מופיעה בחלומותיי כובלת שוב את ליבי, שרשרת בלתי נראית אור הירח שואל אותי "האם אתה עדיין מאמין בעתיד?" במקום לספור את כל מה שאיבדתי אחבק את הכאב שנותר כאן גם אם אשוטט בלילות ללא תשובה הדמעות הללו יהפכו להוכחה לכך שאני חי התפילה ששילבתי עם קול הגשם דומה לקולך, ומרעידה את חזי גם אם העתיד מעורפל אני רוצה להאמין שאצליח להגיע לשם לו יכולתי לבחור את המחר אני רוצה להמשיך להתקדם גם כשאני נושא פצעים הלילה הקצר שביליתי איתך מאיר את הרגע הזה עמוק יותר מכל נצח מסך הלילה יורד בשקט, בעודי מחבק אפילו את הבדידות