הדרך שבה שוכן האל

雨上がりの参道を　一人歩く 濡れた石畳に　空が映る 鳥居の影が　心を鎮め 耳もとで　鈴の音がほどけてく 手を合わせるふりじゃなくて 今の息を　確かめる 怖さはまだ消えないけど この道が　私を呼ぶ 神の宿る道を進む 暗闇の中で　光を探す 涙の跡も　祈りに変えて 朝へと繋ぐ　今ここから 街のざわめきに　紛れた日々 優しさだけが　こぼれ落ちた 水の冷たさが　掌を覚まし 忘れた願いが　そっと戻る 揺れるのは心じゃなくて 迷いを手放す前触れ 信じることを怖がらず ひと足ずつ進む 神の宿る道は続く 傷ついたままでも　いいと歌う 答えはいつも　ここにあった 朝へと開く　今ここから 跪くほど強くなくて 叫ぶほど上手くもない それでも守りたいと願う その命の温もりを 神の宿る道を選ぶ 静けさの中で　守ると誓う 光は外じゃなく　胸に 朝へと繋ぐ　今ここから

צועדת לבד בשביל המקדש לאחר הגשם השמיים משתקפים על אבני הריצוף הרטובות צל שער הטוריי מרגיע את ליבי וצליל הפעמון מתמוסס קרוב לאוזניי לא רק מעמידה פנים שאני מצמידה כפיים אלא מוודאת את נשימתי כעת הפחד עדיין לא חלף אך השביל הזה קורא לי הולכת בשביל בו שוכנים האלים מחפשת אור בתוך האפלה הופכת גם את עקבות הדמעות לתפילה מתחברת אל השחר, מכאן ועכשיו ימים שאבדו בהמולת העיר בהם רק החמלה נשמטה ונפלה קור המים מעורר את כפות ידיי ומשאלה נשכחת חוזרת ברוך לא ליבי הוא שרועד כעת זהו סימן לשחרור הספקות מבלי לחשוש להאמין צועדת קדימה, צעד אחר צעד השביל בו שוכנים האלים ממשיך שר שזה בסדר להישאר פצועה התשובה תמיד הייתה כאן נפתחת אל השחר, מכאן ועכשיו אינני חזקה מספיק כדי ליפול על ברכיי ואינני טובה מספיק כדי לצעוק ובכל זאת, אני מייחלת להגן על החום של חיים אלו בוחרת בשביל בו שוכנים האלים נשבעת להגן בתוך הדממה האור אינו בחוץ, אלא בתוכי מתחברת אל השחר, מכאן ועכשיו