מסדרון ההדים

赤い香炉の煙が まぶたの裏でほどける 濡れた石畳たどれば くちなしの香りが滲む からくり仕掛けの街角で 誰かのため息が跳ねた 金色の糸をほどけば 震えたまなざしが刺さる 帰れない世界の縁で 私はまだ試されてる 低い鼓動が迫って 身体の奥を叩く 次の扉が開くたび 甘く危険な熱が立つ 残響 まわれ まわれ 深く 深く 沈め 幽玄 乱れ 乱れ もう逃げられない 過ちさえ飾りに変えて この渦の中で歌い出す 灰のかげろうすり抜け 緋色の布がひるがえる 壊れた硝子の仮面が 笑うように振り返る 冷たいビードロの廊下で ひそめた記憶が軋む 触れたら最後と知りながら その先へ惹かれてゆく 落ちる 昇る また落ちる それでもまだ 止まれない 残響 まわれ まわれ 深く 深く 沈め 幽玄 乱れ 乱れ もう逃げられない 過ちさえ飾りに変えて この渦の中で歌い出す 残響 まわれ まわれ 強く 強く 開け 幽玄 乱れ 乱れ すべてをさらって ほどけた私の印だけが 最後の音へ変わってゆく 赤い・・・ 赤い香炉の煙が 名もない空へ消えてゆく

עשן הקטורת האדומה נפרם מאחורי עפעפיי כשאני פוסעת לאורך המרצפות הרטובות ניחוח הגרדניה מחלחל בפינת רחוב בעיר המנגנונים אנחה של מישהו ניתרה כשאפרום את חוט הזהב מבט רוטט יינעץ בי על סף עולם שאין ממנו חזרה אני עדיין נבחנת פעימה נמוכה מתקרבת הולמת בעומק גופי בכל פעם שדלת נוספת נפתחת חום מתוק ומסוכן עולה הדים הסתובבו הסתובבו עמוק עמוק שקעו מסתורין עמוק הסתחרר הסתחרר כבר אי אפשר לברוח אפילו את טעויותיי אהפוך לעיטורים ואתחיל לשיר בתוך המערבולת הזו חומקת מבעד לאובך האפר בד ארגמן מתבדר ברוח מסכת זכוכית שבורה מביטה לאחור כמו צוחקת במסדרון של זכוכית קרה זיכרונות חבויים חורקים אף שאני יודעת שנגיעה תהיה הסוף אני נמשכת אל מעבר לכך נופלת עולה שוב נופלת ובכל זאת לא יכולה לעצור הדים הסתובבו הסתובבו עמוק עמוק שקעו מסתורין עמוק הסתחרר הסתחרר כבר אי אפשר לברוח אפילו את טעויותיי אהפוך לעיטורים ואתחיל לשיר בתוך המערבולת הזו הדים הסתובבו הסתובבו בחוזקה בחוזקה היפתחו מסתורין עמוק הסתחרר הסתחרר וסחפו הכל רק החותם שלי שניפרם הופך לצליל האחרון אדום... עשן הקטורת האדומה מתפוגג אל תוך שמיים ללא שם